הפסיון של מתיאוס 2727 – בין באך למחול עכשווי
כאשר באך פוגש את תמיר גינץ: מיתוס ישו על בימת המחול
אמש צפיתי במופע המחול של להקת קמע "הפסיון של מתיאוס 2727" בניהולו האמנותי ובעבודת הכוריאוגרפיה של תמיר גנץ בהיכל אמנויות הבמה בהרצליה. להקת קמע ותמיר גינץ לקחו סיפור עתיק והעבירו אותו למאה ה־28.
אוסיף ואומר כי במהלך השנה החולפת חוויתי מספר מופעי מחול אחרים של להקת המחול קמע – את צמד היצירות "אומניפורג'" מאת יאקופו גודאני ו- "קוסמוס" מאת אנדוניס פוניאדקיס. גולת הכותרת הייתה מופע המחול "כרמינה בוראנה" בהפקה מדהימה. כעת הלכתי על היצירה הכבדה והקשה יותר לאיכול ועיכול…
ישו, רגע לפני הצלב
הסיפור מתחיל במה שמוכר באמונה הנוצרית כ"הבשורה על־פי מתי (מתיאוס)", טקסט מרכזי בברית החדשה.
הבשורה מספרת על חייו של ישו, על מסרים מוסריים, דרמה ואמונה. היא הציבה את ישו כמשיח ומממשת נבואות מהברית הישנה – התנ"ך שלנו. סיפור זה נחשב למקודש, ועוגן תרבותי נוצרי עולמי.
אורטוריה מנזרית…
הקומפוזיטור בן המאה ה- 19, יוהאן סבסטיאן באך כתב את יצירתו "St. Matthäus Passion" בשנת 1727. אורטוריה שנכתבה בעקבות הבשורה ומאופיינת בחזרתיות, קונטרפונקט ומסגרות קשיחות. המלודיות כרומטיות.
המוזיקה כמעט אינה מאפשרת אלתור, היא מזכירה למאזין תחושת מנזרים עתיקים על פסגות הרים מבודדים. במהלך ההשמעה שולבו קטעי שירה של האריות בגרמנית, שהוסיפו עומק רגשי ודרמה. וזרקו את הצופים למסע מימיה ביניים של אירופה האפלה לעבר העתיד המעורפל.
מותר הרקדן על המסגרת
תמיר גינץ, הכוריאוגרף והמנהל אמנותי של להקת קמע, לקח את המוזיקה הזו, כמעט לפני כעשור שנים, והפך אותה לחוויה מחולית. הרקדנים נעים בתוך המסגרות הקפדניות, אבל התנועה חיה, רגשית ומלאת משמעות. התאורה משחקת עם הצללים והופכת אותם לשחקנים נוספים על הבמה. העירום מוצג חשוף, ישיר, אבל נקי וממוקד – ישו בדרכו אל הצליבה, ותו לא.
אחד אפס לגינץ מול באך
המוזיקה של באך נותרה קשיחה, אך המחול נותן לה נשימה חדשה. גינץ הוכיח שהוא מאסטר של כוריאוגרפיה ודרמטורגיה. הוא פירש את הסיפור לרגש ולתנועה, נתן חיים למחול מסורתי ומסוגנן. השירה בגרמנית מוסיפה שכבה נוספת של עומק, היסטוריה ודרמה. הייתי מנסה את מזלי ומגדיר את עבודתו של גינץ כהצלחה להפיח רוח חיים במנגינה יבשושית וסיפור ארכאי, עניין לא קל ולא פשוט אך התוצאה מעולה. עובדה שהיא רצה על הבמות בעולם כבר שנים רבות.
הצפייה מרגישה כמו סיור במיתוסים – תנועה של גלים, צללים ודימויים שנשארים איתך. הפסיון של מתיאוס 2727 מחבר בין הבשורה המקורית של הנצרות ליצירתו של באך. המופע מזמין לחשוב על כאב, אמונה וגאולה – גם בשנת 2727 וגם היום.