אף פעם לא דמעתי במופע מחול.
עד היום.
היום התקיימה הפרמיירה העולמית של "ערגה" – מופע חדש של להקת קמע, בהובלתו של תמיר גינץ.
לא ציפיתי לחוויה כזו מסעירה.
מופע יצרי, אינטימי ביותר, שחושף דרך הגוף, בעזרת אסתטיקה מלוטשת ופסקול שפועם כמו דפיקות לב, את נבכי הנפש.
נבכי הנפש של האוהבים, של הנפרדים, של הכואבים,
ושל הנפגשים מחדש…
ולצד כל העוצמה הזו – הכל רקום בחוטי זהב וארגמן, באלגנטיות, בעדינות ובחמלה כלפי הלב החצוי, שמקבל ביטוי גם בתפאורה.
זו לא רק יצירה ברמה בינלאומית, אלא אחת מיצירות המחול הכי מרגשות ומפעימות שזכיתי לראות.
הזיקוק הרגשי שבקע מכל תנועה של הרקדנים המדהימים, הדינמיקה המהפנטת על הבמה, והסיום הדרמטי –
סחפו אותי לחלוטין.
תמיר, יחד עם הרקדנים ועם גיל נמט, שיצר מוזיקה שהרגישה כמו נשימת המופע עצמו, הצליחו להעביר את כל מנעד הרגשות של אחת הדרמות הגדולות של האנושות – האהבה.
סערות הנפש וייסורי הלב…
של האהבה, הפרידה,
הכמיהה והערגה.
אני עדיין נרגשת.
בראבו
